בריאות / עדות אישית
היו לי דמעות בעיניים כשעמדתי בחדר של הרופא וגיליתי שאני כבר שנתיים מאכילה את הילדה שלי בדברים כל כך מסוכנים
וברגע שהוא אבחן את זה סופית - התפרצתי בבכי.
ואז גיליתי שרוב האמהות בישראל עושות בדיוק את אותו הדבר - בלי שאף אחד מדבר על זה.
מאיה לביא, 34, אמא לשתיים |
03.01.2026
תכננתי בכלל לכתוב בלוג המלצות למתכונים.
אבל אחרי המקרה המזעזע שקרה לי ולבת שלי, הרגשתי שאני חייבת לכתוב לכן בלוג שגם קשור לאוכל אבל בעיקר ימנע המון סבל - כדי שלכן זה לא יקרה.
הבת שלי נועה הייתה חולה כל הזמן. לא חולה “כאב גרון רגיל של ילדים בגן” - חולה באמת. הילדה מתעוררת כבר תקופה באמצע הלילה עם התכווצויות וכאבי בטן ומדי פעם גם מקיאה. הלכנו לרופאים, עשינו בדיקות. הכל חזר תקין. ובפעמים שהיא כן מצליחה להרדם אני מדברת עם אלוהים
מה אני עושה לא נכון?
התשובה הייתה כמו סטירה.
ד”ר רם מכיר את נועה מהיום שנולדה. הוא ישב מולי, הסתכל בתוצאות, ושאל: “מאיה על מה את חותכת את האוכל שלה?” אמרתי לעצמי בראש ״מה קשור??״ ועניתי לו - ״בקרש עץ למה?״ ואז הוא הסביר לי משהו שלא הרבה אנשים יודעים, הייתי בהלם.
"בכל פעם שאת חותכת עוף, בשר או ירקות - המיצים נספגים לתוך החריצים שהסכין עושה בעץ. שם, בתוך החריצים הלחים, החיידקים לא רק שורדים - הם מתרבים. שטיפה לא מגיעה לשם. גם מדיח לא תמיד עוזר. את חושבת שאת מנקה - אבל את בעצם מגישה לנועה בשר על גבי קולוני חיידקים."
ישבתי בחדר ההמתנה אחר כך ופשוט בכיתי.
לא בכיתי ככה מאז שנועה נולדה. שנתיים! שנתיים של התכווצויות וכאבים ורופאים - ואני מגישה לה אוכל על קרש שאני חושבת שהוא “טבעי” ו”בריא.”
ואז הוא המשיך ועל זה כבר ממש לא ידעתי:
קרשי פלסטיק גרועים אפילו יותר.
כל חיתוך על פלסטיק משחרר חלקיקים (פירורי פלסטיק קטנים) ישירות לאוכל ונכנסים לגוף. מחקרים מהשנים האחרונות מצאו מיקרופלסטיק בדם, בריאות, ובשליה של נשים בהריון. וילדים בגלל שהם קטנים - הם הראשונים לספוג את זה.
באותו לילה חיפשתי כל פיתרון אפשרי. לא הצלחתי לישון.
שאלתי את הצ׳אט, חיפשתי בגוגל ומה לא..
“אלטרנטיבה לקרש עץ.”
“קרש שאין בו חיידקים.”
“מה כדאי לחתוך עליו.”
כל דבר שיחליף כמה שיותר מהר את הדבר שעשה לבת שלי נזק.. או יותר נכון שיתקן קצת את מה שעשיתי לה
ואז נתקלתי במשהו שלא ציפיתי לו בכלל! לוח חיתוך מפלדת אל-חלד 304
תוך שעה קראתי כל מה שמצאתי על הלוח הזה.
ובהתחלה הייתי סקפטית לחלוטין. פלדה? זה נשמע כמו מטבח של מסעדה, לא של בית. אבל ככל שקראתי - הבנתי שבדיוק בגלל זה זה עובד.
למה פלדה 304?
כי זה אותו חומר שמשתמשים בו בחדרי ניתוח - ויש לזה סיבה. המבנה המולקולרי של פלדת 304 לא מאפשר לחיידקים להיצמד ולהתרבות. אין חריצים שסופגים מיצים, אין נקבוביות שמחביאות זיהום, ואין חלקיקים שמשתחררים לאוכל. שטיפה פשוטה עם מים וסבון - וזה נקי לגמרי.
ועוד משהו שלא חשבתי עליו: פלדה לא נרקבת. לא מצהיבה. לא מתפרקת. לוח כזה עומד לאורך כל החיים.
הקרש האחרון שזרקתי היה בן שנה וחצי. לפניו היה עוד אחד. ואחד לפניו. כל פעם שהיה משהו לא ברור בצבע, ריח, מרקם - זרקתי וקניתי חדש.
אם אני מחשבת את זה לאורך עשר שנים, LEVOA הוא לא יקר. הוא זול בהרבה.
מה שאת צריכה לדעת לפני שאת קונה - ומה שאני הייתי רוצה שמישהו יסביר לי
אני יודעת מה עובר לך בראש עכשיו. גם לי עברו אותן השאלות.
חשוב להגיד, אני לא מספרת את זה כדי לגרום למישהי להרגיש רע.
אני מספרת את זה כדי להעלות את המודעות.
אותי אף אחד לא הזהיר. ואם הייתי יודעת שזה מה שעלול לקרות.. הייתי עושה את השינוי הרבה קודם.
עוד שינוי גדול אני מרגישה כשאני שוטפת אותו. איזה כיף זה להשתמש, להסתכל עליו כשהוא מלוכלך ולהזכר שזה לא יקח לך יותר מ5 שניות מתחת לברז כדי להבריק אותו. קסם. מבינים את זה רק כשעוברים.
לפני כן הייתי מסתכלת על הקרש שלי ומנסה לשכנע את עצמי שהוא “בסדר.” בקטנה נו כולה כתם קטן.. כולה קצת ריח. אבל לא.. זה היה חסר אחריות.
עכשיו אני חותכת ולא חושבת על זה בכלל
נועה עדיין ילדה. וכנראה יהיו עוד פעמים שהיא לא תרגיש טוב (מקווה שלא). אבל את ההתכווצויות שחזרו כל שבוע אני כבר לא רואה. הכאבים שגרמו לה לקום בלילה נעלמו.
אני לא רופאה ולא אגיד לך שזה בגלל הקרש. אבל אני אמא - ואני יודעת מה השתנה בבית שלי. ויותר מהכל - אני ישנה בלילה בשקט.
הם לא שואלים מה חתכת עליו את העוף... הם פשוט אוכלים. השאלה היא מה תעשי עכשיו כשאת יודעת?
